פסק-דין בתיק ת"א 27351-12-09

עסקינן בתביעה למסירת חזקה בדירה שרכש התובע מאת הנתבעת ותביעה כספית ע"ס של 102,000 ש"ח שהוגשה ביום 22.12.2009.

התביעה כוללת שלושה רכיבים כספיים: פיצוי בגין אובדן שכ"ד המכיל בתוכו גם את הפיצוי המוסכם בגין איחור במסירה; פיצוי בגין שווי הליקויים בדירה הנרכשת; פיצוי בגין נזק לא ממוני וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד.

הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984. הצדדים לא בקשו שבית המשפט ינמק את הכרעתו ואולם בקשו שבית המשפט יציין את "השורה התחתונה" ביחס לכל רכיב כספי הכלול בפסק הדין.

הנתבעת בפרוטוקול הדיון מיום 11.07.2011 זנחה את טענות הקיזוז וזאת מבלי לגרוע מזכותה להעלות  טענותיה במישור זה מסגרת הליך נפרד.

העובדות, בקצירת  האומר :

התובע התקשר עם הנתבעת ביום 16.7.2008 בהסכם לרכישת דירה בת שני חדרים וממ"ד בקומה רביעית, במגדלי דוד, רחוב ויצמן 59 בנהריה (להלן- " הדירה"). 

בהתאם להוראות ההסכם, התחייבה הנתבעת לסיים את בניית הדירה ולמסור את החזקה בה לידי התובע כשהיא ראויה לשימוש, לא יאוחר מיום 30.11.2008 (להלן- " מועד המסירה").

עוד הוסכם (בסעיף 2 ב' להסכם) כי פיגור במסירת הדירה שאינו נובע מכוח עליון יחייב את הנתבעת בפיצוי מוסכם בסך של 400$ לכל חודש של איחור, כאשר פיגור במסירה של עד שלושה חודשים לא יחשב הפרת חוזה ולא יחייב את הנתבעת בפיצוי מוסכם.

אין חולק, כי עד למועד הגשת התביעה טרם נמסרה החזקה בדירה לידיו של התובע ואולם בעקבות החלטתה של כב' השופטת לוקיץ' מיום  21.1.2010 הוסדרה מסירת החזקה בכפוף לתשלום יתרת התמורה החוזית.

הרכיבים הכספיים עליהם משתית התובע את התביעה:

א. פיצוי בגין אבדן שכ"ד הכולל בחובו גם את הפיצוי המוסכם:

לטענת התובע, הנתבעת איחרה במסירת הדירה במשך כ- 14 חודשים וכ-2/3 מחודש נוסף, ולפיכך עליה לפצות את התובע , בהתאם לסעיף 2 ב' להסכם  בסך של 23,470 ש"ח  (400 ש"ח לחודש כפול 14 ו-3/4 חודשי איחור במסירה.

עוד טוען התובע כי בפועל דירות הזהות לדירתו הושכרו בתקופה הרלבנטית לתביעה בסך 2600 ש"ח לחודש ולכן מבקש לקבל  פיצוי בגין נזקיו בפועל העולים על הפיצוי המוסכם, בסך של  39,000 ש"ח (2,600 לחודש כפול 15 חודשי איחור במסירה).

הנתבעת אינה חולקת על אחריותה לאיחור במסירה עד ליום 30.6.09 (מועד קבלת טופס 4) ולמעשה אינה חולקת על חובתה לשלם לתובע סך של 5,893 ש"ח בעבור ארבעה חודשי איחור בהתאם לפיצוי המוסכם (ובקיזוז שלושת חודשי האיחור הראשונים) ואולם טוענת כי האיחור הנוסף רובץ לפתחו של התובע.

לטענת הנתבעת, כלל השינויים אותם דרש התובע, הם אשר עיכבו את מסירת הדירה למן הרגע בו ניתן היה למסור את הדירה ביום 30.6.09 (מועד קבלת טופס 4 ).

הנתבעת טוענת כי השינויים והתוספות שהזמין התובע הם שעיכבו את מסירת הדירה כאשר התובע בקש, בין היתר, לשנות את סוג חיפוי קיר במטבח הדירה, שיש המטבח, הברזים, גווני הקירות, הפרקט בחדר ההורים ועוד.  עוד מציינת הנתבעת כי התובע ביקש להוסיף פסי קישוט אלומיניום באמבטיות, נקודות חשמל ומאור, נקודת מים נוספת באמבטיה ומוט אמבט מיוחד במקלחון ההורים.

הנתבעת טוענת כי כל שינוי ארך זמן רב מאוד מאז נתבקש ועד למועד בו החליט התובע סופית לבצעו בפועל. כך למשל טוענת הנתבעת כי הדירה נצבעה בקירות שונים 4 פעמים (פעם אחרונה ביום 30.8.2009) ובכל פעם, לאחר שהתובע עצמו אישר את הגוון, הגיעו אחותו או אמו והאחרונות  בקשו לשנות את הגוון והכל התחיל מחדש.

כדוגנא נוספת טוענת הנתבעת כי באחד מביקוריו בקש התובע כי צינור חשמל יוזז בס"מ אחד בגובה, בתוך קיר הממ"ד על מנת שיהא זהה לצינור הסמוך לו תוך ששני אלה אמורים להוביל חוטים לרמקולים ששטח הכיסוי שלהם (בחלקם האחורי הצמוד לקיר  ולצינורות) כ- 15 ס"מ בלבד.

הנתבעת מציינת כי התובע חב לה  סכומי כסף לא מבוטלים, בסך של עשרות אלפי שקלים, שאין היא מבקשת לקזזם במסגרת הליך זה, אך איננה מוותרת על טענותיה במישור זה.